בנם של כרמלה ואריה. נולד ביום כ"ז בניסן תשל"ב (11.4.1972) בפתח תקווה. אח צעיר לחמישה - אחות בכורה וארבעה אחים.

נשוי לאולגה ואב לאמה ודנה.

אופיר גדל והתחנך בפתח תקווה בשכונת כפר אברהם. ילד טוב לב, חייכן, שקט וצנוע. אחרי בית ספר יסודי למד בחטיבת ביניים "ברנר" בעיר. ביוני 1985, כשהיה בן שלוש-עשרה, היה עד ל"אסון הבונים". בתאונה, שבה רכבת התנגשה באוטובוס שהסיע תלמידי כיתה ז' לטיול שנתי, נהרגו עשרים-ושניים איש, בהם תשעה-עשר תלמידים. אופיר היה באחד האוטובוסים שלא נפגעו, אולם האירוע הטראומטי הותיר בו חותם עמוק. את לימודיו סיים בתיכון "עמל א'" במגמה טכנולוגית. בשעות הפנאי אהב לשחק כדורגל וכדורסל.

בן מסור להוריו ואח אוהב ותומך. אופיר כיבד את הוריו, טיפח קשר קרוב עם אחיו ותמיד עמד לצידם.

בשנת 1990 התגייס לצה"ל ושירת בחיל התובלה. במהלך השירות עבר הכשרה בתחום הרכב וקיבל רישיון נהיגה למובילי טנקים וציוד כבד. בזכות מסירותו, מקצועיותו ורוחב ליבו זכה להערכת מפקדיו וחבריו ליחידה.

מאז סיום שירות החובה התייצב למילואים ככל שנדרש.

לאחר שהשתחרר, פנה ללימודים גבוהים. אופיר למד הנדסת תעשייה וניהול ב"מכללת אשקלון", ובהמשך קניינות, רכש ולוגיסטיקה וקורס בתחום הנהלת חשבונות. במקביל ללימודיו, עבד בחברת הרכב "כלמוביל".

אופיר פגש את אולגה בשנת 2002, ועד מהרה האהבה ביניהם פרחה. בני הזוג נישאו ובמהלך השנים נולדו להם שתי בנות, אמה ודנה. הוא היה איש משפחה למופת, חם ואוהב ואב מסור, גאה ותומך.

בשנת 2011 עבר עם משפחתו לקיבוץ מגן שבמערב הנגב הצפוני, סמוך לדרום רצועת עזה, מתוך רצון לגדל את בנותיו בחינוך קיבוצי, בסביבה עוטפת ובטוחה. אופיר השתלב בענפי הקיבוץ, עבד במסגרייה, במפעל "מגן אקו אנרג'י", המייצר מערכות מלח לחיטוי בריכות שחייה, ובכולבו. היה חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ ודמות מוכרת ואהובה.

בשנת 2019 החל לעבוד בחברת "אלטל טכנולוגיסטיקה" העוסקת בתחומי האחזקה וההנדסה. בתפקידו שילב בין אהבתו לתחום הרכב לשיתוף פעולה עם הצבא, ובלט כעובד חרוץ, אכפתי ומסור.

בקיץ 2023 החל עבודה חדשה והשתלב בפרויקט של משרד הביטחון.

אופיר היה איש שיחה מעניין, סקרן ודעתן. אדם רחב לב, מלא נתינה ששם את טוב הזולת לפני טובתו האישית. "אדם עם נשמה גדולה", כדברי מכריו.

חבר אמת שאפשר לסמוך עליו, תמיד נכון להקשיב ולסייע. אופיר שידר אופטימיות ושמחת חיים והשרה אווירה טובה על כל סובביו. במאור פניו ובנועם הליכותיו כבש את לב כל מי שפגש.

בשעות הפנאי אהב להאזין למוזיקה, ללכת לים ולטייל בחיק הטבע.

בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

באותו בוקר אופיר שהה לרגל החג בבית משפחתו בגבעת שמואל. עם תחילת מתקפת המחבלים, הוזעקו כל חברי כיתת הכוננות של הקיבוץ. אופיר מיהר לצאת עם רכבו לכיוון הקיבוץ כשהוא ללא נשק. למרות המחסומים והלחימה באזור, הוא היה נחוש להגן על הקיבוץ, על ביתו ועל משפחתו. הוא הגיע לפאתי הקיבוץ, אך בסביבות השעה 10:15 הקשר עמו נותק. אופיר נורה על ידי מחבלים על כביש 232 ליד מטע האבוקדו של הקיבוץ.

רב-סמל מתקדם אופיר מרדכי ירון נפל בקרב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן חמישים ואחת בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ מגן. הותיר אחריו אישה, שתי בנות, הורים, אחות וארבעה אחים.

כתבו אחיו של אופיר: "לאופיר הייתה תכונה נדירה של הקשבה לאחר, של רצון אמיתי להבין את העמדה של הצד השני. כשלא הסכים, אבל ממש לא הסכים, נהג לחייך חיוך מתוק ובשום אופן לא ציני, חיוך קטן מלווה בהרכנת ראש קלה כאילו אומר – לא מסכים אבל בוא נמשיך הלאה, הכול בסדר. כשהוא ממש התרגז הייתה הרמת גבה ונשימה עמוקה, כאומר – עד כאן, אבל בלי מילים שקשה להחזיר לאחור או לשכוח.

אופיר לא התלהם בוויכוח, תמיד הקשיב וכשלא הסכים נהג לשאול שאלות. שאל שאלות כמו מישהו שבאמת רוצה להבין מה שהצד השני אומר.

הרצון להבין, ללמוד ולהיכנס בעובי הקורה אפיין את אופיר לא רק ביחסים עם אנשים אלא בגישה שלו לחיים. סקרנות עמוקה שהביאה אותו להשתמש בכישורים הטכניים שלו לתכנן גאדג'טים שישלימו מה שמצא שחסר.

לפעמים אנחנו מנסים להבין איך אנחנו קשורים ומה יש לנו מהורינו, לפעמים מדברים על צורת תנוך האוזן וכאלה שמשותפות לנו עם הורינו. אצל אופיר, אלה המסירות העצומה והדאגה הטוטלית למשפחה שבנה, אותם קיבל 'בירושה' מאימו כרמלה, ואת נועם ההליכות השקט וההצנע לכת קיבל מאביו אריה.

כשאופיר היה קטן, בכל פעם שאביו יצא למילואים הוא העלה חום, הפרידה קשתה עליו. את הבשורה על אופיר קיבל אביו בהיותו מאושפז בבית החולים, לפני שחרור. אביו 'השתחרר' מהעולם הזה שבועיים אחר כך. הפרידה מאופיר הייתה בלתי אפשרית.

אנחנו ממשיכים לחיות ואפילו שמחים, אבל אופיר תמיד חסר".

איסי כתב: "אופיר היקר, אני מתגעגע! מתגעגע לשקט הפנימי והחיצוני, מתגעגע לענווה שלך, מתגעגע לתבונה. לעולם תישאר בן חמישים ואחת. יהי זכרך ברוך לעולם ועד".

כתבה מורן: "אופירוש, הלב שלי שבור ומסרב להאמין שאתה לא כאן. תשמור על כולנו מלמעלה".